צף על המים בים המלח

המסע שלי בחופי ישראל החל בים סוף ומשם לים התיכון ועכשיו הגיע תורו של החוף המיוחד ביותר בישראל (ואולי היחודי ביותר שפגשתי אי פעם) הוא ים המלח.

ים המלח נמצא בנקודה הנמוכה ביותר בעולם כולו ואחד משלושה האגמים המלוחים הקיימים בתבל. ים המלח הוא אתר תיור חשוב בישראל. לימה וססיבותיה יש מטען היסטורי ורוחני עמוק. אבל בסיכומו של דבר אני ממש לא יודע. יש שרואים בים המלח כמקום לשהות קצרצרה בעיקר עם הגעת לשם במסגרת טיול מאורגן באוטובוסים רבי משתתפים. אבל יש גם חופים פחות מתוייירים שבהם אפשר לבלות יותר כי שם משך הזמן הוא אחר זאת בתנאי שתיזרום עם המידבר ותן לו לעשות את שלו.

חברתי החדשה שהמליצה לי על החוף באילת היא זאת שסיפרה לי גם על החוף שלה בים המלח. חוף פיראי ונפלא מול צוקי דרגות.

קו 847 אגד מירושלים לעין דגי תחנה צומת מצוקי דרגות. כך נראית תחנת האוטובוס (בסמוך לה יש עמדה צבאית) שבה עליך לרדת. שים לב שהאוטובוס לא יעצור אם לא תבקש מהנהג. אתה יכול להראות לו את התמונה של התחנה ולבקש ממהו לעצור שם.

לצרי נאלצתי לצאת בגפי ללא החברה. אז אייך היה.

בסרט למטה אתם יכולים להיתרשם מהתחושה של ציפה מרחפת במים הכבדים של ים המלח. התחושה היא יחודית ולא ניתנת לתאור. חייבים להינסות כדי להבין… מומלץ לכולם! זה לא דומה לשום דבר אחר. בקיצור זה נפלא. אבל זה רק צד אחד . הנוף השומם החסוף וחסר החיים של המדבר משרה אוירה של עולם זר ואחר.

מצד אחר – תחושת הריחף בתוספת המים החמימים והמלטפים מכהים את החושים ומשרים אוירה של נוחות ושלווה. תחושה זאת מתעצמת בלילה כשגם חוש הראיה מתעמעם. ריחוף חסר דאגות וכוכבים מנצנצים סחף אותי לתוך הרקיע עצמו…

טוב, באו נשוב למציאות. מומלץ לא לשהות במים המלוחים יותר מדי זמן מחשש להיתיבשות. כאמור בכול הנוגע לבריאות יש לפעול במתינות. יש במים מינרלים רבים העושים פלאות לעור ומשפרים את הבריאות הכללית. אבל צריך להיות זהיר. היציאה מהמים מלווה בתחושה מוזרה. המים האילו לא מקררים את הגוף והגוף בתגובה מתחיל להזיע באופן מוגבר. בסופו של דבר כשהזעה מתיבשת אתה נשאר מצופה בשיכבה של מלח. אם יש לך פצע טרי או אפילו שריטה זה עלול להיות לא נעים. אני נשרטתי בתוך במים כששחיתי.

לכן צריך למצוא חוף שקיימת בו אפשרות להישטף אחרי היציאה מהמיים. בחופים מוסדרים, כמו חוף עין גדי, יש מיקלחות על החוף (שחיתי בפעם הראשונה בים המלח בחוף זה. אפשר גם להוריד את בגד הים אבל מומלץ לעשות זאת במרחק מה משאר האנשים או בערב לצאת לשחיה לילית בעירום) בחופים פיראים של לודא שיש מעין של מיים מתוקים בחוף. מעינות מתוקים זה משהו שלא ציפיתי למצא בחופי ים המלח אבל החופים לא כולם חסופים בחלקם יש צימחיה והרי צמחים זקוקים למים מתוקים.

אכן המים המתוקים נמצאים לא רק מתחת לפני הקרקע. אפשר למצוא מעינות ובריכת מים מתוקים על החוף.

לא תמיד המעיונת נובעים. צריך לשאול מקומי על נקודות בהם יש זרימה או פשוט לתור בעצמך את החוף. הבריכה הזאת ממש מזמינה והטבילה בה היתה מרעננת.

הנוף הנישקף מהברכיה עצמה.

במקרה אחד כשירדתי לבריכה היא היתה מלאה בתירים בריטים, כולם בביגדי רחצה. הם נאבקו נואשות לנקות את עצמם ואת הבגדים בעודם לבושים וזה רק החיף את כמות החול וחלוקי הנחל שנכנסו לתוך הבגדים. בבדיחות הדעת אמרתי להם שזאת הסיבה שאני לא לובש דבר (למען האמת לא היתי מודע לבעיה הזאת של רחיצה בבגדים) בחור אחד נדלק על הרעיון והוא חייך אליי. אני חייכתי חזרה ומהר מאוד התברר שהוא רוצה משהו מעבר לזה. כשהחבורה עזבה את המקום הוא נשאר כדי להיתנקות בצורה יותר יסודית. הוא ואני נשארנו לבד בבריכה. מבלי להיתמהמה הוא החל לשלוח ידים. אני סרבתי ואמרתי לו שאני לא בקטע. בעינו העירום התפרש כהזמנה למין כאן עכשיו ומייד. החברה שלי סיפרה לי שהיא הוטרדה במקום מספר פעמים על ידי גבר חרדי שיושב ליד הבריכה (לבוש כמובן) וארב לנשים הבאות לשם לירחוץ בעירום. התנהגות וגסות כזו אפשר למצוא גם במגזר החילוני המערבי.

אפרופו בוץ – ים המלח מפוסם בבוץ שלו בעל סגולות המרפא ותיקון פגעי הזמן. הבוץ אף נמכר בעולם כתכשיר קוסמטי. ים המלח מתיבש ומצתמק. אחת הסיבות לכך היא כריית המלחים, המינרלים והבוץ מהים לצרכים כלכליים. סיבה נוספת היא הטיית מי הירדן להשקיה וצימצום כמות המים המגיעים בסופו של דבר לים המלח. הדרך הטובה והיעילה ביותר להשתמש בבוץ היא פשוט להגיע לים, לחפון בוץ טרי ועשיר במינרלים ולמרוח אותו על הגוף כולו (אל תפספס אף נקודה ;-)) ואז הישטף במי הים.

 

רוב היום היתי לבד בחוף דומם ורגוע יושב בצל השיחים מתבונן בגונים המדהימים בטן גב ים בריכה.

לקראת ערב פגשתי בחור נחמד. זן נדיר של היפי בין זמנינו. הוא סיפר לי שהוא מגיע למקום באופן קבוע ושוהה שם מספר שבועות באוהל המאולתר שלו. מזג האויר הקיצי בישראל מאפשר שהות בטבע מציוד בקמעט כלום.

הפתיע אותי שהיה לו אוכל מועט. הוא אכל בעיקר מה שמבקרים אחרים השאירו לו (גם אצלי זה כך).
מאוחר יותר הצטרף אילנו בחור הזוי נוסף. תייר אוסטרלי מצוייד בכלי אוסטרלי ענק. ההיפי הציע להראות לי בריכות נוספות אבל חששתי לפספס את האוטובוס האחרון. שני בחורים נוספים וכלבתם הידידותית שהו אף הם בחוף. התעניינתי אם הם יכולים לעזור לי, עם האוטו שלהם, בדרכם הביתה, להגיע למקום שממנו אוכל להסתדר בכוחות עצמי. הם הסכימו. דרך אגב הכלבה שלהם ניסתה לבצע צלילה במים המלוחים. אוי… לקח לה פעמים להבין שזה רעין לא כל כך מוצלח לצרוב את הענים והפה במים האילה. ההיפי הוביל אותי לבריכות לאורך החוף. לחלק מהבריכות היה צבע משונה ירוק עז ולבן ירקרק. האדמה שם היתה לא יציבה פריכה וקימחית. הכל נראה כמו לא מהעולם הזה. אני כנראה לא היתי מעז ללכת לשם לבדי.

כשחזרנו כבר התחיל להחשיך. החושך יורד מהר מאוד. לשימחתי זוג הבחורים וכלבתם היה עדיין שם. נודע לי שיש הקבלה בין ללכת על המים של איתן פוקס לבין צמד הבחורים, ערבי פלסטינאי ויהודי (מאירלנד) מתגוררים יחדיו בירושלים. בניגוד לסרט אין שום דבר מסעיר בחייהם. זה נגע ללב לראות את הסיפור הזה מתממש בחים האמיתיים. בסופו של דבר הם לקחו אותי חזרה לקיבוץ ומשם לירושלים לביתם. שהיתי שם מספר שעות בחיפוש אחר מונית שרות זולה (לא ידעתי שיש דבר כזה) לשדה התעופה לטיסה שלי שיצאה מוקדם בבוקר. איזה טיול

נפלא. ביקרתי במקומות מקסימם ופגשתי אנשים נפלאים.

Hebrew text by Dror